קולגן הוא החלבון הנפוץ ביותר בגוף האדם, ומהווה חלק מרכזי מהעור, מהעצם, מהסחוס, מהגידים ומרקמת החיבור. כשמדברים על תוסף קולגן, כמעט תמיד מדובר בחלבון שמופק ממקור מן החי ועובר פירוק לחלקיקים קטנים. בסקירה הזו נעבור על המקורות העיקריים, ההבדלים ביניהם, והשאלה שחוזרת שוב ושוב: האם קיים בכלל קולגן צמחי.

ממה עשוי קולגן בכלל

קולגן בנוי משרשראות ארוכות של חומצות אמינו, בעיקר גליצין, פרולין והידרוקסיפרולין. הצירוף הזה יוצר מבנה סלילי חזק שנותן לרקמות את החוזק והמבנה שלהן. בגוף קיימים כמה סוגי קולגן, אבל השניים המוכרים ביותר בהקשר של עור ותוספים הם סוג I, שהוא הנפוץ בעור ובעצם, וסוג III, שנמצא לצד סוג I ברקמות רכות יותר.

מכיוון שהמבנה הזה נוצר ברקמה חיה של בעלי חיים, כמעט כל תוסף קולגן מופק ממקור מן החי. ההבדל בין המוצרים הוא בעיקר מאיזו רקמה ומאיזה בעל חיים הגיע הקולגן, ובאיזה גודל חלקיקים הוא מגיע אלינו.

קולגן בקר

קולגן בקר מופק מעור ומעצמות של בקר, והוא אחד המקורות הנפוצים והזמינים ביותר. הוא מכיל בדרך כלל שילוב של סוג I וסוג III, ולכן נחשב מקור מגוון שמתאים גם לעור וגם לרקמות חיבור אחרות. מבחינת מחיר הוא לרוב נגיש יותר ממקורות ימיים. עבור צרכנים בישראל חשוב לשים לב לכשרות, שכן מוצר בקר דורש פיקוח והשגחה מתאימים.

קולגן חזיר

קולגן חזיר מופק בעיקר מעור החזיר, והוא רכיב נפוץ בתעשייה העולמית בזכות זמינות ומחיר. מבחינה ביוכימית הוא דומה מאוד לקולגן האנושי. עם זאת, מסיבות של כשרות ואורח חיים, רבים בישראל מעדיפים להימנע ממנו, ולכן הוא פחות שכיח במוצרים המשווקים כאן. חשוב לקרוא את התווית ולבדוק את המקור.

קולגן ימי (דגים)

קולגן ימי מופק בעיקר מעור, מקשקשים ומעצמות של דגים, לרוב דגי מים קרים. הוא מורכב כמעט כולו מסוג I, אותו סוג שמהווה חלק מרכזי מהעור האנושי. מאפיין בולט שלו הוא גודל החלקיק: הפפטידים בקולגן ימי נוטים להיות קטנים יותר ממקורות אחרים, ויש עבודות שמצביעות על ספיגה יעילה יחסית בזכות זה. בצד השני, הוא נוטה להיות יקר יותר. עבור מי ששומר כשרות, מקור דגים לרוב קל יותר להשגחה, אך עדיין כדאי לוודא סימון מתאים.

ולמה אין באמת קולגן צמחי

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר, והתשובה חשובה: צמחים אינם מייצרים קולגן. קולגן הוא חלבון מבני של בעלי חיים בלבד, ולכן מוצר שמסומן כקולגן צמחי אינו מכיל קולגן ממש. מה שכן קיים הוא שתי גישות. הראשונה היא מוצרים המכונים בוני קולגן, שמספקים רכיבים שהגוף צריך כדי לייצר קולגן בעצמו, כמו ויטמין C, אבץ וחומצות אמינו ממקור צמחי. השנייה היא קולגן שמיוצר בתהליכי תסיסה במעבדה בעזרת שמרים או חיידקים, טכנולוגיה שמתפתחת אך עדיין פחות נפוצה. בשני המקרים כדאי לקרוא היטב מה בדיוק כתוב על התווית.

מה קובע ספיגה

רוב תוספי הקולגן האיכותיים עוברים תהליך הידרוליזה, כלומר פירוק לחלקיקים קטנים הנקראים פפטידים. ככל שהחלקיק קטן יותר, כך קל לו יותר לעבור את דופן המעי ולהגיע לזרם הדם. לכן גודל החלקיק, ולא רק המקור, משפיע על מידת הספיגה. זו הסיבה שהמושג פפטידי קולגן חשוב יותר מהשאלה אם הקולגן הגיע מבקר או מדג.

שורה תחתונה

קולגן הוא חלבון מן החי, והמקורות העיקריים הם בקר, דגים וחזיר, כשלכל אחד יתרונות שונים מבחינת סוג, ספיגה, מחיר וכשרות. קולגן צמחי במובן המילולי אינו קיים, ומה שמשווק ככזה הוא לרוב בוני קולגן או מוצר מתסיסה. כשבוחרים, כדאי להסתכל על שלושה דברים: המקור, סוג הקולגן, וגודל החלקיק.